אתי אמרה לי – אלדד, קח את העט

ניר ומשקפיים והתחל לשרבט

ואני מציית – אל תגידו לי למה

וכך באפורר  התחילה המקאמ ה.

 

קצת קשה לי לכתוב ובמיוחד באופן חפוז

במדינה שהמציאה את השירה המשקל והחרוז

אבל יושבת ראש ועדת התרבות רנה זמיר

אמרה-אם לא תכתוב אז תצטרך לשיר!

 

וכיאות לשיחת סיכום, נפתח במשתתפים

עשרים ושניים חבר´ה- אנשים ממש יפים

ואם נדמה לעתים שההרכב לא ממש מושלם

תסתכלו על קבוצות אחרות ומיד הספק נעלם.

 

במרוקו טיילנו ,אומרים שהיא ארץ נהדרת

ואם זה מוגזם-היא לבטח שונה ואחרת

ויש האומרים שהיה יכול להיות פה מאד נעים

לולא היו פה כל כך הרבה מרוקאים...

 

סתם ג´ורג´, סתם-הרי מרצון הנה באנו

קבוצה שכולה (מה לעשות) מהתפוצה שלנו

טיילנו ונהנינו ובמיוחד והודות לך

הפכנו, ולו גם חלקית, לאנשי התפוצה שלך.

 

יכולתי לדבר עליו עד קריאת שמע של שחרית

ולא יהיה לזה סוף ולא תהיה אחרית

כי ג´ורג´ זוהר-למי שעדיין לא תפש

כמוהו כפאזל או מעשה פסיפס.

 

כל אחת מאבני הפסיפס, מהי לכשעצמה-

אבן כחולה, ירוקה, או בצבע אדמה

אך ביחד כאשר התמונה כבר עוצבה

עולה וצומחת לה דמות מרהיבה.

 

האיש הזה מסתבר (כשאתה מוריד את הקליפה)

הינו בור סוד שאינו מאבד אף טיפה

לא חשוב מה-איסלאם בודהיזם או שינטו

שייח אברהים בן סעוד או רבי חיים פינטו

 

הסטוריה, תרבות, צבא, או גיאוגרפיה

מי היו המוראביטון ומי היה אבולעפיה

כל מקום, כל דבר, כל מה שקורה במרוקו

איפה קבור הצדיק והיכן מוכרים גלידה (וניל או שוקו)

 

אין אחד שלא מכיר אותו, בכל מחוז או פלך

החל באיכר הפשוט וכלה במוחמד המלך

מספרים שהיה פעם אחד שאמר "מי זה ג´ורג´ זוהר?"

המסכן נענש ויושב עד היום בבית סוהר.

אגב, מי שחושב שכג´ורג´, כשהוא עוצר לנטוראל-

עושה זאת כדי שנוריד עודפים ונעלה את המוראל

שמעתי, שהוא שם באוכל שלנו חומר משתן

על מנת שהאוטובוס יעמוד-והוא יוכל לעשן...

 

בשבילנו ג´ורג´, אתה לא מג"ד ולא מ.פ.

(אם כי אתה טוען זאת תמיד ובכל פה)

אודי בן-זאב בחברה אמנם הינו המנכ"ל

אבל במרוקו, לא יעזור כלום, ג´ורג´ הוא הרמטכ"ל!

 

ג´ורג´ זוהר אמרנו, מבחוץ ומתוך

מרוקני גזעי ולא סתם איזה שלוך

ויחד עם זאת-ונודה כאן כולנו-

הוא יותר ישראלי מרבים מאתנו!

 

ראינו דרך העיניים שלך את מרוקו הנאה

גרמת לנו להסתכל, ולראות את עצמנו במראה

וכשהתבוננו היטב גילינו (אם כי קצת בפליאה)

שהתמונה הנשקפת אינה, איך לומר, מחמיאה...

 

מי יתן, וכשנחזור אל הארץ המובטחת

נסתכל על דברים בצורה קצת יותר מפוכחת

כי עכשו אולי הבנו, שגם בחברה מפותחת,

לא כל מי ששונה מאתנו-שווה לתחת...

 

"איש בין איין ברלינר"-אני ברלינאי

אמר קנדי (שבארה"ב היה נשיא)

וכך, בפאראפרזה עומד לפניכם גם אני

ומצהיר ברייש גלי-אני מרוקני!

 

ותודה גם ליהודית שהוסיפה לנו ותרמה

והידע שלנו באיסלאם עלה ברמה

ועל אודי חמודי אם לא אמרנו אף מילה,

זה כי הוא "לא מכוחותינו"-הוא מההנהלה.

 

ואם הארכתי בתאורי במלים ובאותיות

מה אומר ומה אדבר, "כול להיות"

אז הגיע הזמן להפסיק לברבר

ולהפרד לשלום מארץ הברבר

ולסיכום, לשואל האם היה כדאי

אוכל רק לומר "ודאי ודאי"

 

 רגע רגע רבותי, מרוב שהתרגשתי

דבר אחד קטן, פיצקהל´ה כמעט ושכחתי

ג´ורג´, כשתחזור הביתה לאשדוד, לג´יזל אשתך

שתדע שלא רק היא – גם אנחנו אוהבים אותך !!!

 

 

                                                      אלדד עמית